המוח שלנו בעידן התקשוב החזותי הזה...


הרצאתה של ד"ר נאוה לויט בן-נון ב-2012 במופ"ת בכנס תקשוב חשובה כי היא מסייעת לנו

1. להבין את הקשר בין מערכות שונות במוח והאופן בו נוכל לקדם למידה אם נתחשב בהן
2. להבין כיצד אנחנו יכולים לבנות סביבות למידה המתאימות לאופן בו המוח לומד.

בפוסטים שפרשתי לפניכם עד כה
תיארתי את הממדים הרבים של המידע-
(אם בצילומים, בתיאורים מילוליים, באיורים סכמתיים או בחוויות של יום-יום.)
וגם את האופנים הרבים בהם הוא מגיע ללומד-
באמצעות חמשת החושים (ראייה, שמיעה, מגע, ריח וטעם).
כתבתי, בעקבות מחקרים רבים שקראתי,
שמידע המגיע דרך יותר מערוץ חישה אחד- זוכה לעיבוד יעיל יותר.
מידע זה מגיע מכיוון מחקר מרכזי הקשור במדעי החברה- פסיכולוגיה קוגניטיבית
ואומץ בחום על-ידי חוקרי למידה-הוראה רבים.
חוקרים אלה, העוסקים בלמידה עם מולטימדיה,
מזהירים כי קיים קושי ללומדים לעבד מידע מתמונה, דיאגרמה, מפה, טקסט ואנימציה
ולבנות ממנו ידע, גם ד"ר לויט בן-נון מזהירה אותנו.

מה המשותף ומה ההבדל 
בין חוקרים כמו עילם, מאייר, איינסוורס ואליה המגיעים מתחום חקר ההוראה והלמידה,
לבין הרצאתה של נאוה לויט בן-נון המייצגת חוקרי מוח?

המשותף- 
כולם מתעניינים באדם ובלמידתו.
ההבדל-
בעוד הראשונים שהזכרתי בוחנים את ההתנהגות של המורה והלומדים (בכיתה או מול מחשב),
חוקרת מוח כמו נאוה לויט בן-נון מתמקדת במה שקורה בתוך המוח עצמו.
היא אפילו הזכירה מחקרים ראשונים שמצליחים לתאר אינטראקציה בין שני מוחות
של אנשים שנמצאים פיסית בתוך מתקני הדמייה 
וניתן לראות בזמן אמת מה מתחולל במוח שלהם בזמן שיחה
משותפת- מדהים!
כלי המחקר שונים מאוד בין שתי קבוצות החוקרים,
אבל, המסקנות דומות להפליא!

גם חוקרי המוח וגם הפסיכולוגים הקוגניטיביים (בוודאי אתם מכירים את ויגוצקי ופיאז'ה, לשם דוגמה)
טוענים כי אינטראקציה (עם אנשים וחומרים אחרים) מקדמת את היכולות והידע שבונה הפרט.
הם גם טוענים שחשוב ליצור קשר בין מערכות שונות במוח של הפרט-
לדוגמה, מאוד חשוב שהלומד לא ישים דגש על הצד האנליטי ויזניח את הצד הרגשי.
דוגמה נוספת- יש צורך בהפעלה של יותר מחוש אחד כדי ללמוד.

נאוה לויט בן-נון טוענת כי המוח הוא פלסטי. 
כלומר- ניתן להשפיע על המוח ולאמן אותו
ואפשר לווסת רגשות, לפתח יכולות קשב ולקדם למידה.

נאוה מדברת על "לבנות מוח" שיוכל להתמודד עם האתגרים העומדים בפניו
ומדגישה כי חשוב לגוון את סוגי האינטראקציות בהן נפגש הלומד.
אינטראקציות שכוללות שילוב של ממדים רגשיים תומכים יחד עם 
ממדים אנליטיים/לימודיים/תכניים עדיפים.

למעשה, אנשי חינוך מנוסים מדברים בכל יום על ההיבטים הרגשיים של הלמידה,
על יצירה של אווירה נעימה ונינוחה היכולה לבוא לידי ביטוי גם בעיצוב של הסביבה
(הפיסית או הוירטואלית) וגם באופן בו מתנהגים האנשים הפועלים בסביבה זו
(ומעל כולם- המוביל את הלמידה או המאפשר אותה- המורה).

כך שאם נקשור הכל יחד-
נוכל לומר שהממדים החשובים להצלחה של הלמידה בעידן התקשוב החזותי הזה..הם:
1. אינטראקציות משמעותיות עם אנשים אחרים
2. תוכן וסביבה המזמנים ומתאימים ללמידה רב-חושית
3. מושכלות והכוונה של מורה או עמית שיסייעו ללומד
לגשר על הפער בין מה שיוכל להשיג ללא תיווך לבין מה שיוכל להשיג עם תיווך.

בכך אני מסכימה עם נאוה לוויט בן-נון (ועם ג'ון דיואי) לגבי הנחיצות
לשלב בלמידה המקוונת והמלווה בכלי מחשב גם היבטים של פעולה במרחב הממשי/ פיסי
היכולים יחד לקדם את בניית המשמעות בלמידה.
בניית משמעות לגבי תוכן נלמד היא המטרה של ההוראה,
אבל בנייה של אדם הפועל בצורה מיטבית בחברה היא המטרה של החינוך.
ואנחנו כאן כדי להשיג את שתיהן.


בהצלחה, מורי המאה ה-21.

אגב, קראתי מספר ספרים הקושרים בין המערכת הרגשית למערכת הקוגניטיבית
ואני ממליצה על שניים מהם למתעניינים-
לא רציונלי ולא במקרה
רגשות רציונליים


לתגובות ובקשות- אנא לחצו.


בקרו אותי בפינטרסט
וגם ב- scoop it 
ובערוץ ה-youtube  שלי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה על תגובתך, מענה יתקבל בהקדם, לימור